<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ב</h1>
<h2>דף ז:</h2>
הנראה בעיני אודיעך, דנ' דהילכתא כאמימר [כתובות פ"ו ע"א] דבעל חוב קודם אפי' הוא מאוחר ואפי' לאחר מיתת הבעל, שלא תנעול דלת בפני לוין. כדמוכח בס"פ גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"א], ומההי' דהכותב [כתובות פ"ד ע"א], אינו קשה כל כך, דנוכל לומ' דאמימר סבירא ליה כר' יוסי בר חנינ' דאמר לכושל שבראייה, וסוגי' דתלמ' כוותיה, והתלמוד הזכירו לפני ר' יוחנן. ועוד אין להקשות מהתם, דפלוגתייהו דר' יוסי בר חנינ' ור' יוחנן דלא כהילכתא, שהרי הלכה כר' עקיבא ינתנו ליורשין, כדמסיק תלמודא. ודוחק הוא להקשות ולומר מדר' טרפון נשמע לר' עקיבא. גם נר' מלשון ר"י דבעל חוב עדיף מכתובה, עלה דהאי דהכות' [שם ס"ז ע"א], תותבי דבי מכסי, אשה גובה פורנא מהם, אמ' ר"י, פורנא היינו כתובה. ובירושלמי משמע דגובה אפי' לאחר מיתה, ופי' כ"ש בעל חוב גובה ממנו, משמ' מלשונו דבעל חוב עדיף. ומ"מ רבי' אלחנן פי' דהכא דוקא כתובה גובה, לפי שהאשה בבית תדיר סמכה דעתה טפי מבעל חוב. מ"מ לתקנת הגאונים דבעל חוב עדיף, ואע"ג דקיימ' לן [ערכין ז' ע"ב] במטלטלין מאוחר מה שגבה גבה, וכ"ש מוקדם, הני מילי בב' כתובות או בב' שטרות זה אחר זה, אבל חוב קודם לוקח ולוקח אחר לוקח לא, וה"ה כתובה אחר ב"ח, כך ראיתי בתשובו', וטעמ' משום נעילת דלת, ואיתת' בכל דהוא ניחא לה. וזה לשון ספר המצות, מי שגירש ועליו חוב וכתובה והיו לו מעות וקרקע לגבות שניהן, ב"ח גובה מעות ואשה קרקע, ואם אין לו אלא קרקע ואין בו לגבות שניהן ואין בהן קדימה, נותנין אותה לבעל חוב שהפסיד והוציא מעותיו ותדחה האשה, דיותר משהאיש רוצה לינשא האשה רוצה לינשא, וכן מי שמת וכו', ומאחר שתיקנו הגאוני' שתגבה אשה כתובתה וב"ח מן המטלטלי, והדבר ידוע שאין דין קדימה במטלטלין, ואין בהם כדי לגבות שניה', נותנין לב"ח כל חובו והאשה תדחה. והכי מסקנ' דשמעת' דאמימ', אשה לא יהבינ' לה מידי. וי"מ דמיירי בשניהם מזמן אחד. אבל ר"ח ורב אלפס פסקו, אפי' קדם זמן האשה וכן נמצא בספר אביאסף. גם במלכות צרפת לא ראיתי פוצה פה, כי כל האלמנות פורעות החובות. מורי הרב ר' יצחק ממוריט זל"ע.
